GOD made with his people when he delivered them out of Egypt. This is what the text comprehends, "not according to the covenant which I made with their fathers in the day that I took them by the hand to bring them out of the land of Egypt," &c. Afterwards GOD explains the reason why the law of Moses shall last for ever; which is expressed through his prophet Jeremiah, xxxi. 33." But this shall be the covenant that I will make with the house of Israel; after those days, saith the LORD, I will put my law in their inward parts, and write it in their hearts," &c.

From these facts we must feel assured that our merciful God will not give us a new law at the latter end of the days, but moreover will ingraft in our hearts the holy law once given to us, so firmly rooted as never to be expunged. So did GoD also promise it, through his servant Moses, to Israel, Deut. xxxi. 21. " And it shall come to pass, when many evils and troubles are befallen them, that this song shall testify against them as a witness; for it shall not be forgotten out of the mouths of their seed," &c. Another testimony that God will not annihilate his holy law with us, we find in Levit. xxvi. 44. "And yet for that, when they be in the land of their enemies, I will not cast them away, neither will I abhor them, to destroy them utterly, and

כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים וכו' : ואח"כ ביאר הטעם אשר בעבורו תהיה הברית ההיא קיימת ולא תופר לעולם: באמרו ירמי' ל"א ל"ג כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישרא אחרי הימים ההם נאם ה' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם

אכתבנה וכו' :

הנך רואה שלא ייעד הקב"ה לתת לישרא אחרי הימים ההם שהיא על זמן הרב לעת קץ הימין תורה חדשה : לא ייעד לתת בקרבם תורתו האקית אשר כבר היתה מצויה בידם ולכותבה על לבם כדי שלא תשכח מהם : כמו שהבטיח אותנו עי" נאמן ביתו דברים לאי כאי באמרו והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות וכו' כי לא תשכח מפי זרעו : וכן לא יפר ה' את בריתו אתנו כמו שנאמר ויקרא כ"ז מד" ואף גם זאת בהיותם בארץ

although I was an husband unto them, saith the LORD.)" By this text the Sophists pretend to prove, that GoD promised, through Jeremiah, that he would give his people in the future a new law, namely, the Evangelical. But no proof of the kind can be extracted from this text; for the word berith, in Hebrew, signifies covenant, but not law. GOD said, I will renew my covenant or contract with my people Israel: consequently covenant cannot comprehend law. For we find by Phinehas, Numb. xxv. 12. "Wherefore say, behold, I give unto him my covenant (berith) of peace;" and we cannot maintain that this covenant means a new law which God bestowed on him, except the law of Moses. As in Levit. xxvi. 42. "Then will I remember my (berith) covenant with Jacob, and also my covenant with Isaac, and also my covenant with Abraham will I remember," &c. If the word berith comprehends law, then GoD certainly promised a distinct law to each patriarch; for the law of Moses was given many centuries after that time. We also find in Gen. xxi. 27. "And Abraham took sheep and oxen, and gave them unto Abimelech, and both of them made a covenant" (berith) and many more of the same nature.

From all this it is very evident that GOD will only make a certain contract with Israel; the law of Moses remains for ever, and will never be annihilated, except the covenant which

גבי פנחס כתיב במדבר כה יבי הנני נותן לו את בריתי שלום וכו': וא"א לומר שהקיבה יעד לפנחם בברית זה ג"כ תורה אחרת זולת תורת משה : וכן ויקרא כ"ז מב" נאמר ג"כ וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור וכו' : והלא לא יוכלו לומר שנתנה תורה מיוחדת לכל אחד מהאבות והלא תורת משה

נתנה כמה מאות שנים אחריהם : וכן כתיב בראשית כאי כז" ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית וכיוצא באלו :

לכן תדע שהכוונה באלו הפסוקים

שכתוב בהן ברית חדשה הוא שהקיבה יועד לכרות ברית לישראל וחדוש הברית היא שתהא קיימת לעד לעולם ולא תופר כמו שהופרה הברית אשר כרת ה' את בני ישרא בצאתם ממצרים : וזהו שאמר לא בברית אשר

from the following: Isa. liii. 12. "And he bare the sin of many, and made intercession for the transgressors," &c. The suffering is meant upon Jacob, whose seed have been necessitated to endure the sin in general of all other nations. Ib. liv. 1. "Sing, O barren," &c. The whole contents of which do only prophecy comfort to Israel, and promises to them the highest fame and honour in the future; which we pray may occur in our days. Amen.

SECTION VI.

I WILL endeavour, in this chapter, to prove to my reader that not alone the Sophists give an incorrect interpretation to every passage in the Holy Scripture, but moreover that their doctrine is in direct opposition to what Jesus himself said through his disciples.

Jer. xxxi. 31 and 32. “Behold, the days come, saith the LORD, that I will make a new covenant with the house of Israel, and with the house of Judah: Not according to the covenant that I made with their fathers in the day that I took them by the hand to bring them out of the land of Egypt; (which my covenant they brake,

υ